נולד בסלובקיה. בשנת 1939, מעט לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ לבדו במסגרת עליית הנוער והתגורר בכפר הנוער בן שמן. בשנת 1950 החל את לימודיו במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית. לאחר שסיים את לימודיו במחלקה שימש בה כמרצה, מאוחר יותר קיבל תואר פרופסור ועמד בראשה. בנוסף עמד גם בראש האגודה הגאוגרפית הישראלית בשנים 1977–1979. מחקריו עסקו תחילה בעיקר בגאומורפולוגיה של ארץ ישראל, תחום אותו קידם רבות, ומאוחר יותר החל לעסוק גם בגאוגרפיה רגיונלית עם פרסום מחקריו על אזור עמק בית שאן. על תרומתו זו הוענק לו בשנת 1995 פרס ישראל לחקר הגאוגרפיה של ארץ ישראל.
ספריו נתרמו לספריית המכללה באמצעות מכרו וידידו פרופ' חנוך לביא, שהיה נשיא המכללה בשנים 2006-2012.