אודות הספרייה

"…הספרייה האקדמית החדשה מעודדת את הסטודנטים לשבת בה גם בלי לקרוא. אפשר סתם לגלוש באינטרנט או לבהות במים…" (מן העתונות)

הספרייה המרכזית במכללה האקדמית כנרת מבקשת לקרוא תיגר על המודל המוכר של ספריות אקדמיות. במקום להסכית הסטודנטים מעודדים ואף מתבקשים לדבר ביניהם, במקום מדפי ספרים עמוסים ודחוקים חללי הקריאה והלימוד מוצפים באור טבעי. הנוף של הכנרת שחופיה מרוחקים רק כמה עשרות מטרים מהמבנה, מוסיף נופך כמעט אירופאי לכל ההתרחשות – בפרט כאשר הרי הצפון מושלגים במשך כמה ימים בחורף.

הספרייה החדשה מבקשת למלא תפקיד חברתי-ציבורי בנוסף לתפקיד האקדמי, ולהיות מקום מפגש למשתמשי הקמפוס ולתושבי הסביבה, מסביר האדריכל החיפאי גבי שוורץ. משרדו, שוורץ-בסנוסוף אדריכלים ובוני ערים בע"מ, זכה בתכנון המבנה במסגרת תחרות סגורה שהתקיימה לפני כחמש שנים. הספרייה תשרת במקביל את הסטודנטים וסגל המרצים לצד ילדים ומבוגרים מישובי הסביבה. זהו מודל יוצא דופן שנתפר במיוחד בעבור המועצה האזורית עמק הירדן ודורש עוד תקופת ניסיון.

הספרייה, שנקראת על שם משפחת סקלאר האמריקאית (תורמות נוספות הן קרן רש"י והוועדה לתכנון ותקצוב של המל"ג), משתרעת על שטח של 3,000 מ"ר וממוקמת בחלקו המערבי של הקמפוס. היא מחולקת לארבעה מפלסים שמציעים חללים ואולמות בגדלים שונים וברמות משתנות של הפרדה אקוסטית. האולם המרכזי אינו מזכיר אולם קריאה טיפוסי במוסד אקדמי, אלא נראה יותר כמו טריבונה מעוצבת באצטדיון – גרם מדרגות רחב מעץ, משולב במערכת של רמפות, החוצה את החלל במרכזו וכולל פינות ישיבה. "ביקשו מאתנו לתכנן חלל של 350 מ"ר בעבור עיון לא-פורמלי", מסביר שוורץ, "במקום לסגור חדר ולתלות עליו שלט 'לא-פורמלי' החלטנו ליצור מוקד מזמין שיכול לשמש סטודנטים גם בזמן שיעור חופשי, אפילו אם אין להם שום כוונה לחפש ספרים או לשבת ללמוד. רצינו ליצור מקום שהסטודנטים יוכלו לבוא אליו בכיף, לגלוש באינטרנט, לקרוא עיתון ולהטעין את הטלפון הנייד".

ההשראה לטריבונה המרכזית נבעה מהטופוגרפיה של האתר – גבעה עדינה שהציעה בעבר לסטודנטים מקום מנוחה אל מול נוף הכנרת. "המסקנה שלנו היתה שאנחנו רוצים ליצור סביבה ולא בניין, תוך שימוש בנוף המדהים מסביב", מוסיף שוורץ. משום כך הותקן שם קיר מסך בן שלוש קומות הממסגר את הנוף ומלווה את הביקור בספרייה כמעט מכל מקום. הטריבונה המרכזית יכולה לשמש גם כאולם מאולתר לטובת הרצאות מזדמנות או אירועים חברתיים.

החלל השקט

בצהרי יום לימודים מנומנם, שבועות ספורים אחרי פתיחת שנת הלימודים, הטריבונה היתה מלאה בפעילות – ציבורית ופרטית כאחד. כמה סטודנטים ישבו וקראו עיתון, סטודנט אחר תפס עמדה גבוהה ותיקתק על המחשב הנייד מסרים חשאיים. באזור שבו הטמפרטורות בקיץ נוסקות כמעט ל-50 מעלות כל חלל ממוזג נהפך מיד למקום מפלט ומפגש. לכן יש לציין לטובה את ההחלטה לאפשר פעילויות מסוג זה בתחומי הספרייה, עוד בשלב התכנון.

את שאר אולמות הקריאה והעיון מיקמו האדריכלים מצדי הטריבונה ומתחתיה. מערכת של גרמי מדרגות משניים מחברים בין מדפי ספרים, אזורי למידה בקבוצות וחדרי למידה סגורים. בקומת הקרקע של הבניין שוכן "החלל השקט", שמיועד לעבודה עצמאית ופרטנית. גם שם נפתח חלון פנורמי לנוף הכנרת ולמדשאה הסמוכה. חומרי הגימור – לוחות מחורצים של גבס, שטיחים מקיר לקיר ופרקט – נועדו לסייע להפרדה האקוסטית בין חללי המבנה.

כלפי חוץ הספרייה משדרת שפה מודרניסטית צנועה ופשוטה אך לא פשטנית. הקירות החיצוניים מחופים בטיח "שפריץ" ישראלי לבן כדי לצמצם את עלויות הבנייה ואת תקציב התחזוקה. הבניינים הקיימים במכללה משקפים איכות אדריכלית בינונית ואף מתחת לזה ולכן החליט האדריכל שלא להתייחס אליהם בתכנון. למרות זאת, בתהליך הבחירה הזה הוא דילג גם על מסורת הבנייה המקומית העשירה בכנרת וסביבתה המאופיינת באבני בזלת שחורות, קירות מאסיביים, פתחים מצומצמים ובניינים בני קומה או שתיים.

שוורץ מצהיר כי הספרייה נטולה כל "פלצנות אדריכלית" ומספר כי לנגד עיניו עמדו מבנים כגון מרכז אגודת הסטודנטים שתיכנן האדריכל ההולנדי רם קולהאס באוניברסיטת אילינוי. זהו מבנה איקוני, המשלב בין תחנת רכבת לבין שורה של חללים עם שימושים שונים המחוברים ביניהם בטריבונת מדרגות מרכזית. המשיכה למודרניזם ולתחכום של קולהאס ניפקה אמנם בניין עכשווי ונאה, אולם למרבה הצער היא אינה מציבה אמירה חדשה על אדריכלות מקומית. בבניין בולט כל כך על חופה של הכנרת היה ראוי לשלב באופן נרחב יותר את אוצר המלים האדריכלי של המקום. בתקופות אחרות, המודרניזם הישראלי, נטול החוש האופנתי, ידע לנהוג גם כך.

כך או כך, לדעתן של הספרניות, המבנה החדש מצליח לעורר עניין מחודש בספרייה ובאוצרותיה. "האינטרנט מצליח לספק היום מידע מעולה, אבל התפקיד שלנו בספרייה הוא לקשר בין המידע הזה לבין המידע הקיים בספרים, לקזז אותו ולתווך אותו לסטודנט", מסבירה הספרנית הראשית סמדי מלמד. "אני חושבת שהמפגש החברתי נכון לספרייה. בזכות המרחבים הציבוריים שיש לנו אנחנו מצליחים למשוך יותר אנשים. נוסף לקהל 'השבוי' שלנו שבא ללמוד יש עכשיו גם קהל שבא סתם לשבת ולהסתכל על הנוף. כל מיני ועדות של סטודנטים מתכנסות כאן כדי לעשות ישיבות. יש לנו פעילות ברשתות חברתיות ובבלוג עצמאי משלנו. אני חושבת שהשילוב של ספרייה אקדמית, טכנולוגיות מתקדמות ומקום מפגש חברתי הוא המודל הנכון".