איש בקעת כנרות וחוקר צפונותיה
נולד בעיר לידא (היום בבלארוס), למשפחה ציונית ואמידה.
עלה ארצה בשנת 1941, והצטרף לקיבוץ בית-זרע, בו הקים את ביתו ומשפחתו. לצד היותו פרדסן, עובד אדמה, היה איש אשכולות והתעניין בתחומים רבים, ובמיוחד בידיעת ארץ ישראל ובארכאולוגיה.
בהיותו בן 50 בשל תאונת עבודה, לא יכול היה להמשיך לעבוד עבודה פיזית בחקלאות ויצא להגשים חלום וללמוד באוניברסיטה העברית. למד ארכיאולוגיה וידיעת הארץ בקתדרה של הפרופסור בנימין מזר; ולאחר מכן שימש כמורה ללימודי הסביבה וידיעת הארץ בסמינר המורים "אוהלו", שליד המושבה כנרת. במקביל הגה, תכנן והקים, בבית גורדון, את המדור לתולדות בקעת כנרות, אותו הרחיב וניהל במשך שנים רבות. הקים את החוג האזורי לידיעת הארץ וריכז אותו במשך שלושים שנה.
זלמן חקר, כתב מאמרים והנחה תלמידים וסטודנטים. זלמן אהב את הארץ ונתיבותיה. ערך עשרות מחקרים באזור ופרסם מאמרים רבים. בין מחקריו הרבים ניתן למצוא את "פתח גן-עדן" בעובידיה ו"אמת המים ברניקי" שהובילה מים מנחל יבניאל לטבריה. ב-1998 פרסם את ספרו "בקעת כנרות – אדם, אתרים ונוף", בו ריכז את מרבית מחקריו. זלמן נחשב לחוקר מוביל, מוערך ובעל תרומה גדולה ביותר בתחום ידיעת הארץ והארכיאולוגיה של אזור בקעת כנרות.
לאחר מותו נתרמו ספריו לספריית המכללה האקדמית כנרת, ע"י בני משפחתו.
תפריט
Webtopus בניית אתרים